החלטה בתיק ת"א 819-04-11

1. לפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 11.3.12, אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים לקיים בדיקת פוליגרף שתוצאותיה יהוו ראיה מכרעת בתיק (להלן: ההחלטה).

2. התובע (להלן: המשיב) הגיש נגד הנתבעים (להלן: המבקשים) תביעה לפיצויים, בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים  מיום 26.1.07 ( להלן: התאונה).

3. המבקשים  הכחישו את עצם קרות התאונה וטענו כי התאונה התרחשה בנסיבות אחרות. בשלב מאוחר יותר, ביום 9.3.12 הצדדים חתמו על הסכם פוליגרף, לפיו גורל התביעה יוכרע על פי  תוצאותיה של בדיקת פוליגרף שתיערך למשיב. בין היתר הוסכם בזו הלשון:

" 4. תוצאות הבדיקה תוגשנה לתיק בית המשפט ותהוונה ראיה קבילה, מחייבת, מכרעת ובלעדית באשר לעצם התרחשות התאונה ו/או עצם פגיעת התובע בתאונה.

   7. היה והנבדק ימצא דובר אמת, תכיר הנתבעת בחבותה, כפוף לקיומו של רישיון נהיגה תקף"

4. במסגרת החלטתי ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים. בעקבות כך, המשיב הופנה לבדיקת פוליגרף ונמצא דובר אמת. לאחר קבלת תוצאותיה החיוביות של בדיקת הפוליגרף, בפרוטוקול הדיון מיום 23.5.12 , נעתרתי לבקשת המשיב למינוי מומחה בתחום האורטופדי, ומניתי את פרופ' חיים צינמן, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה).  ביום 23.7.12, נתקבלה חוות דעתו של המומחה , אשר קבע כי למשיב נותרה בעקבות התאונה נכות צמיתה בשיעור של 10%.

5. ביום 19.11.12 הגישו המבקשים את בקשתם דנן, בה הם עתרו לביטול ההסכם וההחלטה  שכאמור, נתנה תוקף להסכמת הצדדים אודות בדיקת פוליגרף מכרעת. המבקשים מפנים בבקשתם לחוות דעתו של המומחה (בפרק תולדות המקרה) , שם נרשם בזו הלשון: "הועבר לבית החולים נהריה ואושפז במחלקה האורטופדית. נפל לדבריו במדרגות  כששאלתי אותו מה קרה ואיך נפגע, אמר שזה איך שרשום בניירת כאשר הראיתי לו את סיכום המחלה שבו כתוב מביה"ח כי נפל בביתו, אמר שנפל במדרגות, אח"כ הזכיר טנדר אך לא ידע באם נסע בטנדר ונפל ממנו או שהטנדר פגע בו בהיותו הולך רגל". כן הפנו  לדוח הועדה לנכות כללית שבדקה את המשיב ביום 15.07, בו נרשם בפרק שמתאר את תלונות המשיב:" נפל במדרגות". לטענתם, משהודה המשיב כי לא נפגע עקב התאונה ,ומאחר שהמבקשים הוטעו ע"י המשיב במידע שמסר להם,  הרי שנפל פגם בכריתת ההסכם העומד בבסיסה של ההחלטה דבר שמחייב את ביטולו ע"י בית משפט זה.

5. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, עובדת קיומה של גרסה אחרת, בדבר נפילת המשיב ממדרגות, הייתה ידועה למבקשים עובר להסכמתם להפנות אותו לבדיקת הפוליגרף . המשיב מסתמך בטענתו, בין היתר,  על מסמכים ששלח למבקשים טרם הגשת התביעה, לרבות הרשום בסיכום המחלה  הגם שנטען מפורשות בסע' 8 לכתב התביעה כי הגרסה של נפילה במדרגות ביתו נרשמה בסיכום המחלה על סמך דבריו של המבקש שכפה רישום זה. נטען עוד, כי הרשום בחוות דעתו של המומחה מקורו באי הבנה שנפלה במהלך הבדיקה, שכן המשיב ניסה להסביר למומחה את מקור הטעות לעניין הרשום בסיכום המחלה, אולם מפאת  ליקוי בתקשורת בין המומחה למשיב, ששליטתו בשפה העברית הינה בסיסית ביותר, דבריו הובנו ותועדו ע"י המומחה באופן מוטעה.

6. בתשובה לתגובה חזרו המבקשים על טענותיהם המועלות בבקשה והוסיפו, כי רק לאחר ביצוע בדיקת הפוליגרף, הם הופתעו לגלות את הגרסה בדבר הנפילה ממדרגות. שכן, תיק נכות כללית התקבל לידיהם לאחר עריכת בדיקה זו, כך גם באשר לחוות דעתו של המומחה. המבקשים הוסיפו וטענו כי אמרותיו אלו של המשיב הינן בבחינת הודאת בעל דין דבר שמחזק את גישתם כי הוטעו שעה שהתקשרו בהסכם הפוליגרף עם המשיב.

דיון והכרעה.

7.  בדיקת פוליגרף תשמש ראיה במשפט אזרחי, ואף ראיה מכרעת, במידה והסכימו לכך הצדדים (ע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, פ"ד מב (1) 446). כדי שיכיר בית המשפט בתוקפו של הסכם כאמור, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים. הראשון, בעלי הדין שניהם  נתנו את הסכמתם מפורשות לעריכת בדיקה זו . שנית, הצדדים הסכימו לכך שתוצאות הבדיקה תהווה ראיה קבילה הכשרה להגשה לבית המשפט. הצדדים גם רשאים בהסכמה  להתייחס למשקלה של ראיה זו כחלק מהראיות או כזו שהינה קונקלוסיבית ומכרעת, (רע"א 10235/04 עו"ד וסים זועבי נ' סובחי נאיף, בפסקה "ה" ( פורסם במאגרים).

8. מעיון בהסכם ניתן להבחין על נקלה, כי הצדדים הביעו את הסכמת המפורשת לכך שהמחלוקת לעניין נסיבות התרחשות התאונה תוכרע באמצעות בדיקת פוליגרף. עוד הוסכם, כי ראיה זו תהיה בלעדית ומכרעת, כך שלמקרה ותוצאותיה ילמדו כי המשיב דובר אמת בגרסתו הרי  על המבקשים להכיר בחבותם. עם זאת, המבקשים בדעה, כי התקשרותם בהסכם זה מקורה בטעות או בהטעיה מצדו של המשיב. שכן, לולא טענתו כי נפגע בתאונת דרכים, כפי שהדבר תואר בתביעתו,  מבקשים אלה, כך נטען, לא היו מביעים את הסכמתם לכריתתו של ההסכם והיו עומדים על ניהולו של ההליך בדרך המקובלת.

9. ככלל,  בית המשפט מוסמך להתערב בהסכם דיוני ואף להורות  על ביטולו . הלכה זו קיבלה ביטוי בפסיקה ענפה שקבעה כי ההחלטה כגון זו בה עסקינן מורכבת משני חלקים, החלק ההסכמי והגושפנקה לפיה  בהמ"ש אשר ונתן להסכמות הצדדים תוקף  משפטי  מחייב. הביטול אפשרי  בשתי דרכים, בהגשת ערעור באם נפל פגם בהליך השיפוט, היינו באישור בהמ"ש להסכם, או באמצעות תקיפת הנדבך ההסכמי, (ראו, יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 786, פרשת ביאזי, בעמ'  473 ; ע"א (ב"ש) 1067/99 סופר דורון נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (פורסם במאגרים). כפי ביטולו של כל הסכם כך גם הסכם שקיבל תוקף של החלטה, הוא נבחן בהתאם לעילות הביטול שקיבלו ביטוי בחלק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: החוק) , העוסק בביטולם של חוזים מפאת פגמים שנפלו בכריתתם ( ע"א 2495/95, הדס בן לולו נ' אליאס אטראש ואח', פ"ד נא (1), עמ' 577).

10.  נחזור כעת לענייננו. אזכיר כי אין מחלוקת, כפי שהקדמתי, כי פרשנותו של ההסכם מובילה לתוצאה כי  הפוליגרף הכריע במחלוקת שנטושה בין הצדדים לעניין נסיבות אירוע התאונה. עם זאת, עלי כעת לבחון את טענתם של המבקשים הדוגלים בגישה כי נכון להורות על ביטול ההסכם, שאם תתקבל תוביל לביטול ההחלטה, תאיין את משקלה של בדיקה זו וגם תשלול אף את  קבילותה.

11. לאחר שעיינתי בכל המסמכים הרלוונטיים ושקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי נכון להורות על דחיית בקשה זו. ההסכמה לביצוע בדיקה זו התגבשה על יסוד הכחשתם של המבקשים לנסיבות ההתרחשות כפי שנטענו ע"י המשיב. המבקשים, בניגוד לטענתם, נחשפו לגרסה האחרת שעלתה מסיכום המחלה ואף הובאה מפורשות בסע' 8 לכתב התביעה, כך שאין לומר כי הייתה למבקשים מחשבה או אמונה שאינה תואמת את המציאות לעניין קיומה של גרסה שונה מזו ששטח המשיב בתביעתו. טענתם של המבקשים כי טעו או הוטעו אינה מובנת ואף לוקה בחוסר הגיון בסיסי. טעות יכולה להתרחש לו המבקשים התקשרו בהסכם על יסוד עובדות מוטעות שהציג המשיב בפניהם, כאשר לו ידעו מראש כי המצג העובדתי חוטא לאמת לא היו מביעים את רצונם להתקשר בהסכם זה. בענייננו, המצב הוא שונה ואף הפוך, המבקשים הם אלה שאחזו בטענה כי המשיב נפגע בנסיבות אחרות, כך שהדבר היה בידיעתם , וכדי להכריע במחלוקת עובדתית זו הצדדים, שניהם, הביעו נכונות כי המשיב ייבדק בבדיקת פוליגרף שתכריע בעניין נסיבות התאונה. 

12.  נוסף לקיומה של טעות חובה להראות כי טעות זו היוותה הגורם להתקשרות. אלא שבענייננו, נוסף לכך שלא אותרה טעות, התכלית שעמדה מאחורי ההסכם והביאה את המבקשים להסכים לביצוע בדיקת פוליגרף הינה הכחשתם לגרסת המשיב והעובדה שהם אלה שאחזו בנסיבות התרחשות שונים, ולא משום שהאמינו כי המשיב נפגע בתאונת דרכים. הרי לו זו הייתה אמונתם ומחשבתם, הסכם זה לא היה בא לאוויר העולם.

13. סביר להניח כי לאחר שתיק המל"ל וגם חוות דעתו של המומחה הגיעו לידי הנתבעים, הם הסיקו מכך שבידיהם ראיות בעלות משקל שבכוחן, לו התביעה התנהלה בדרך הרגילה, להביא לדחייתה. מסקנה זו, כך אני מניח, היא זו שעומדת מאחורי בקשתם זו, ברם איתור ראיות חדשות התומכות בגישתם אין בו כדי להביא לקבלת בקשה זו. המדובר הוא, לכל היותר, במקרה מובהק של טעות בכדאיות  ונטילת סיכון בבחירה בדרך הדיונית של בדיקת פוליגרף מכרעת . שעה שהסיכון התממש ואותה טעות בכדאיות נגלתה לעיני המבקשים אחרי גילוי אותן ראיות חדשות, הרי המבקשים לא יכולים להשתחרר מההתחייבויות שנטלו על עצמם בהסכם בטענה לקיומה של טעות, ומקל וחומר הטעיה ( ד .פרידמן, נ'. כהן, חוזים, כרך ב', עמ' 726-728). טעות כזו לא מצדיקה את ביטול ההסכם אלא על המבקשים להשלים עם התוצאה : " הסכם דיוני יש לקיים וכל צד נוטל סיכון מחושב מרצון כי ההכרעה בדרך המוסכמת לא תיפול לטובתו ואל לו להתנער באופן חד צדדי מהסכמתו ולבקש לשוב ולחסות תחת כנפיה של אלת הצדק, אותה זנח קודם, כשההכרעה לרעתו" (עניין ביאזי בעמ' 475). כן נאמר במקרה אחר:" " שכלולו של הסדר דיוני אין משמעו ספקות לפני ההתקשרות וחרטה לאחריו. פירושו הנכון הוא גילוי כוונה רצינית להתקשר בחוזה והבנת התוצאות המשפטיות הנובעות מכך (רע"א 5823/00 פואד כיוף נ' סלימאן מנסור ( פורסם במאגרים).

14. כדי שאמחיש את הבחנה שהצגתי לעיל, אניח כי בדיקת הפוליגרף לימדה שהמשיב דובר שקר בגרסתו. לאחר קבלת תוצאות הבדיקה המשיב אתר עדים או ראיות, שקיומם לא היה בידיעתו בזמן ההתקשרות, ואשר עדותם עשויה לאושש את גרסתו. האם מתקבל על הדעת שבמצב דברים זה נתיר למשיב ביטול ההסכם מחמת קיומה של טעות או הטעיה ?. אני בדעה, כפי שהתשובה הנכונה לשאלה שהצגתי חייבת להיות שלילית,  אין להלום את התוצאה אליה חותרים המבקשים על יסוד נימוקיהם.

15. טעם נוסף המטה את הכף לחובת המבקשים נעוץ בכך  שביסוד טענתם   לקיומה של טעות או הטעיה  קיימת עובדה שהתרחשה לאחר כריתת החוזה (הכתוב בחו"ד), כאשר טעות או הטעיה נבחנות על יסוד המצב המשפטי והעובדתי שהתקיימו עובר ובזמן ההתקשרות ( ג. שלו , דיני חוזים חלק כללי, עמ' 278).